] 370 [ כביצים או כדגיגונים בני יומם . אבל אף פעם לא ראינו את זה קורה . עכשיו אני מבינה . בתחילת המונסון הדגים יוצאים מהנהר, עולים במעלה הפלגים הקטנטנים אל השדות ומבלים את המונסון בשדות האורז שבהם המים חמימים, צלולים ומוגנים . בסוף המונסון, כשהנהר נרגע, שוחים הדגיגונים עם הנחלים הקטנטנים בחזרה אל הנהר העצום . אל המים הקרים והגועשים . אני מסתכלת על השפמנונים הקטנטנים שעושים את דרכם במעלה הזרם לעבר שדות האורז . דגים באורך של חצי אצבע עולים במעלה שיפוע של יותר מחמישים מעלות . הם נצמדים לסלעים, ממתינים, צוברים כוח, ואז בתנועת התחפרות זריזה עולים כעשרים סנטימטר במעלה הזרם ושוב נצמדים . איך הם יודעים מה הם צריכים לעשות ? איך יש לדגים קטנטנים ידיעה כל כך ברורה ? הם חשים זרזיף מים חמימים שנכנס לתוך נהר גועש והם יודעים שהייעוד שלהם הוא לעלות במעלה הזרם הצלול והחמים לאורך יותר מחמישים מטר . איך הם יודעים שבקצה הזרם הזרזיפי הזה מונח לו שדה אורז שדומה לגן עדן של שפמנונים ? איזו ידיעה פנימית מושלמת . איזו נינוחות . איזו השלמה מוחלטת עם הייעוד . הם לא צריכים לשאול : מה הייעוד שלי ? מה באתי לעשות ? מ...
אל הספר