] 355 [ “נו . מה יהיה איתך . למה את חושבת שאת יודעת ? מי שמך להיות שופטת ? תנחתי קודם, תנוחי רגע ואז נראה . מי אומר שבכלל יש זווית מדויקת ? מה רע בתנוחה שבה מונח הקריסטל ? " “טוב, אמתין", עניתי לעצמי לא משוכנעת . בלילה, בחדר האבן הקטן שניתן לי הפעם, שנתי נדדה . הגוף היה דרוך ומוכן . מוכן מדי . כל רחש, כל תזוזה, כל נשימה של כל קורת עץ של החדר שמעליי הקפיצה את גופי כמו חתול לילה שכל חושיו מחודדים . למחרת שוב שמתי לב, עוד בטרם נכנסתי למערה, שהקריסטל לא בכיוון הנכון . בעת הסאטסאנג, שאנטימאי הסתכלה עליי ואמרה לי בקולה המתוק : “מה, אליס ? " “שום דבר, שאנטימאי", עניתי . “מה ? " חזרה ושאלה . “הקריסטל הגדול במערה לא מונח בכיוון הנכון . הוא צריך להיות מוזז בערך בשתי מעלות שמאלה" . “אז תזיזי את הקריסטל", אמרה בפשטות . “מי הניח אותו שם ? " שאלתי . “אני", ענתה שאנטימאי . “לפני עשרים וחמש שנה . הוא היה שחור לחלוטין כשהכנסתי אותו למערה ועכשיו הוא שקוף לחלוטין . לא הזזנו אותו עשרים וחמש שנה . אבל אם את חושבת שהוא צריך להיות מוזז בשתי מעלות, תזיזי אותו" . שתקתי . “פשוט תזיזי את הקריסטל", חזרה ואמרה . “...
אל הספר