] 299 [ את בחוקוק בגליל ושאנטימאי באשראם, איפשהו בהרי הפירנאים בצרפת ! את חיה בחוקוק כמעט שנה . את מרוויחה עשרים וחמישה שקלים לשעה . בקושי מצליחה להאכיל את משפחתך . את אוספת בגדים בשביל בנותייך בתפזורת יד שנייה בשוק האיכרים של חוקוק . הנה שוב אליס חיה לה בארץ הפלאות . אבל כאן, על פני כדור הארץ, זו לא ארץ פלאות . כאן צריך לאכול ולהאכיל" . הבצק פתאום נראה כבצק . המאפייה קטנה . המלוש כבד . התנורים חמים . הזיעה מלוחה . אני מכניסה את ידי לתוך המלוש, ושוב חודרת לתוך הרחם הלח . שוב ממריאה על גבי ענן לרקיע השביעי . “שאנטימאי, שאנטימאי, שאנטימאי" . כמו מנטרה שחוזרת על עצמה ומתנגנת בראשי . “שאנטי, מאיה, שאנטימאי . איך יתכן שמצאתי מורה שמובילה אותי דרך העולם הזה ששמה כשם שתי בנותיי ? ! " מאיה, חברתי המעצבת, נכנסת למאפייה . בנה בן השנה בוכה על מותנה . נשיקות, חיבוק . מה העניינים . אישה חזקה מאוד מבחוץ ופגיעה כל כך מבפנים . כל מה שאני רוצה לעשות כשאני רואה אותה זה לחבק אותה ולומר לה שהכול יהיה בסדר . מאיה יצירתית באופן מופלא . המציאה מוצר מנצח . שטיחי פי-וי-סי שעליהם הדפסים של אריחים עתיקים . הופכי...
אל הספר