] 236 [ צדדיו . כבר שנתיים וחצי אנחנו בונים את אתר הנופש בשיוונאנדי, וכבר יש חדרים עם חלונות וגגות וחשמל ומים זורמים . אני פותחת את דלת העץ הרחבה ומיד נפגשת עם הצליל המוכר של הנהר האדיר . המרפסת משקיפה על נוף הימלאיי מוכר . הרים גבוהים ותלולים, יערות עבותים, טרסות חקלאיות ונהר אלקננדה הזורם בעוצמה . מי קרחונים מופשרים זורמים במהירות וברחש-בחש מפסגות ההימלאיה אל הים . ממרפסת החדר אפשר לראות כשלוש מאות מטר של זרימה אדירה עד שהנהר מתעקל מאחורי מצוק ונעלם . השעה חמש בבוקר . חשוך, שקט . אפילו התרנגול עדיין לא יצא את מרחבו המוגן . רק אני, אור ראשון והנהר, שכבר מתחיל להיראות כמו נהר מונסון . החום ממס את השלג על פסגות ההימלאיה, והנהר גואה ושוטף לתוכו את גדותיו, והם הופכים את צבע הנהר לצבע הצ'אי . עוד ציר . אני נשענת על מעקה המרפסת ומתחילה להתכנס לתוכי . נושמת נשימות עמוקות . כל נשיפה ארוכה לוקחת את הכאב ומפעפעת אותו לאוויר העולם . הציר נגמר . אני נזכרת בשיחת טלפון עם אימא של שאלב לפני כחודשיים ומחייכת ביני לביני . “אוי, אליס, אני נורא מתרגשת, אני חייבת לספר לך משהו ! " “נו, ספרי", אני אומרת בר...
אל הספר