] 169 [ הייתי מביטה באלפי הכוכבים שמעליי וחשה שיש לי ולנו קשר עמוק למשהו שלא יכולתי להגדיר במילים . מאיפה באנו ? איך נוצרנו ? איך כל הטבע האדיר הזה קיים בכלל ? השאלות עמדו במוחי כאילו לא באמת ביקשו תשובה . השאלות עצמן גרמו לי עונג גדול . הפליאה עצמה כמו ליטפה אותי מבפנים . באזורים מרוחקים מציוויליזציה, היכן שאין תאורת חשמל שגומעת את אור הכוכבים, השמיים שחורים משחור, וכמות הכוכבים המציפים את השמיים מהפנטת . כמו אש בוערת שאי אפשר להסיר ממנה את המבט, כך גם אין-סוף נצנוצי המרום . מיליוני הכוכבים שמסתחררים בתנועה מתמדת, שובים את המחשבות ומעיפים אותן למרחקים . חוץ מכוכב הצפון הנייח כל הכוכבים חגים סביב מרכז משותף . הייתי נרדמת מול תמונה של כוכבים מסודרים בקונסטלציות דמיוניות מסוימות ומתעוררת כמה שעות אחר כך כשכל הקונסטלציות שינו מקום או נעלמו לחלוטין, או שקונסטלציות חדשות הצטרפו לתמונה הלילית . היופי העמוק של שמי הלילה כמו עשה עיסוי לנשמה . הרגשתי שאימא טובה עוטפת אותי בשמיכה מלכותית קסומה . לילה אחד הבטתי בביטלג'וס בכתף של קונסטלציית אוריון . השמש הצעירה שלנו מחווירה מול ביטלג'וס שגדול ממנה...
אל הספר