] 23 [ “יכול להיות", אני צוחקת . אני מרימה ביראת-מה את השפופרת . החיוך נמחק מפניי . אני מחייגת את המספר שכתוב על הפתק ומחכה . “לשכת הנשיא בוקר טוב" . ואללה, זה עובד . זה אמיתי . “בוקר טוב, מדברת אליס מילר . הנשיא ביקש שאתקשר אליו הבוקר" . “אה, שלום אליס . מדברת עליזה, העוזרת של הנשיא . הנשיא מחכה לך ויתפנה אלייך מיד" . הנשיא מחכה לך . נשמע כמו בדיחה, נכון ? “סליחה, עליזה, תוכלי בבקשה לחזור אליי, כי תכף נגמר לי הטלכרט ? " “כן . מיד אחזור אלייך" . אני מניחה את השפופרת . אחרי כדקה הטלפון מצלצל . אני נותנת לו לצלצל פעמיים ומרימה . “שלום ? " “שלום . אני מדבר עם אליס מילר ? " “כן" . “שלום, מדבר הנשיא . מה שלומך ? " “מצוין . קצת מתרגשת לדבר עם הנשיא . זה לא קורה כל יום" . “כן . אני מבין" . הקול של הנשיא נעים . מזכיר לי את קולם של שמעון פרס, יצחק רבין, אנשים שבאו מתקופה אחרת . תקופה שבה העברית נשמעה אחרת . תקופה שבה כל סֶגול נשמע כמו צֵירה . “תשמעי מיידלע ! אני מבין שאת רוצה להיות טייסת . את ראית פעם גבר שיודע לסרוג גרביים ? ! את ראית פעם אישה עומדת חמש שעות רצופות בחדר ניתוח ? ! את ראית פעם א...
אל הספר