] 135 [ ר י א ל י ז ם כ ס ג נ ו ן ב ס י נ מ ה וֵר י טֶה כמו גדעון בכמן, התנגדו לתקריב עצמו : "אולי הייתי רואה ומראה את הכובע שלה ולא את הידיים", הוא אמר לדרו בריאיון ל- Film Culture ב- 1961 . 62 אחרים העריכו אתהבידוד של פרט כזה "יצר מציאות שלא הייתה שם" . השוט עצמו, אבל התנגדו לדרך שבה הוא הוכנס לתוך הסצנה . ה"בעיה", לדידו של מאמבר, "היא שלא מבחינים בפרט הזה קודם כול בהקשר רחב יותר ; צריך להגיע אליו בהצרה ( zoom in ) ולא אחרי חיתוך ( cut ) " . אין שום בעיה בהצגת 63 פרטים סובייקטיביים כל עוד הצופים "שותפים לתחושת הגילוי שלהם" . התפיסה האסתטית של מאמבר שוב מעלה על הדעת את אנדרה באזאן . היזכרוּבהערת השוליים הארוכה במסתו של באזאן "מעלותיו ומגבלותיו של המונטאז'", שבה הוא מתאר סיקוונס בלתי נשכח מתוך סרט אנגלי די זניח . הדמויות המעורבות בסצנה הן זוג צעיר, ילדם הקטן, לביאה וגורהּ . הילד התרחק מהמחנה של הוריו, הרים את הגור מתוך משחק והדאיג את הלביאה בלא יודעין . עד הנקודה הזאת, לדברי באזאן, הכול מוצג במונטאז' מקביל . "ואז, לפתע פתאום, לחרדתנו הרבה, הבמאי נוטש את המונטאז' של השוטים הנפרדים שהפרי...
אל הספר