] 106 [ א מ ת א ו ח ו ב ה ההתמודדות שלנו עם דימויים קולנועיים שאנו רואים בהם משום ייצוגים תיעודיים של "הממשי" ובין ההתמודדות שלנו עם דימויים קולנועיים שאנו רואים בהם משום ייצוגים ממשיים של "בדיון" . במאמר זה ברצוני להציג מודל פנומנולוגי של הזדהות קולנועית שיהיה בגדר חלופה למודל הפסיכואנליטי, וזאת משום שהוא לא יעמיד מבנה יחיד וכולל של הזדהות עם הייצוג הקולנועי, אלא יבדיל בין מגוון אופני צפייה סובייקטיביים אשר מכוננים יחדיו את האובייקט הקולנועי כאובייקט קולנועי כזה וכזה . המודל הזה מציע בסיכומו של דבר תיאור דינמי, נזיל וקונקרטי יותר של צפייה קולנועית משמציעה מקבילתו הפסיכואנליטית . יתרה מזאת, הוא לא מבטל אלא דווקא חושף את מה שאני מבקשת לכנותו — על שום הקונוטציות המוסריות והרגשיות שלו גם יחד — בשם “מִטען הממשי", דבר מרכזי כל כך בחוויית הקולנוע התיעודי . את הפנומנולוגיה הזאת של ההזדהות הקולנועית פרסם ב- 1969 הפסיכולוג הבלגי ז'אן-פייר מוניֶה ( Meunier ) 2 בשם "מבני בספר שמשום-מה לא עורר תהודה ( וגם לא תורגם לאנגלית ) 3 הספרון של מוניֶה ( שיש בו 140 החוויה הקולנועית : ההזדהות הקולנועית" . עמ...
אל הספר