ע ו ד ! , 305 יזהר לא היה הסופר ה"צבר" הראשון שנתן ביטוי "ילידי" אותנטי להוויה הארץ-ישראלית . קדמו לו למעלה מתריסר סופרים ילידי הארץ, ביניהם סופרי סגולה, כגון המספר יצחק שמי, אשר את רומן המופת הקצר שלו נקמת האבות ( 1928 ) , תיאר אנטון שמאס כרומן הפלסטיני הראשון שנכתב בכל שפה שהיא, וכן המשוררת אסתר ראב, שרגישותה לנוף הפלסטיני ולמפעל ההחייאה החקלאי הציוני שלו, מצאה ביטוי מרהיב בשיריה שנכתבו במשך שנות העשרים וכונסו בספרה קמשונים ( 1930 ) . באותה מידה, יזהר לא היה המספר הראשון שהעמיד במרכז יצירתו את הניגוד ואת המתח בין הקולקטיביזם התובעני של האתוס הציוני היישובי והצבאי למשאלותיו של היחיד ה"רגיש" . נושא זה נשזר באורח מובן מאליו בספרות היישובית של התקופה, ובעיקר בחלק שהוקדש להתיישבות הקיבוצית . כך היה החל בשירי העלייה השלישית של אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי ויצחק למדן, וביצירות הסיפורת הראשונות של הקבוצה והקיבוץ, כגון ברומן הלירי רחב המידות של נתן ביסטריצקי ( אגמון ) , ימים ולילות ( 1926 ) , או ברומנים של עבר הדני, צריף העץ ( 1930 ) והמפעל בערבה ( 1931 ) , ועבור ליצירות סיפורת שכתבו בשנות...
אל הספר