שער שני: האדם הצועד — הוא האדם הזוכר והשָׁר: מוקדם ומאוחר בשירת חיים גורי

ע ו ד ! , 119 הצעיר הכובש ובועל אותה במדבר שעטה סמלֵי כלולות — חופת שמים "רוטטה" מעל ו"נר כוכב" מהבהב מעל "פמוט השחם" — לכבוד הייחוד ההיסטורי ( ראו כלולות, א, 106 - 108 ) , לבין שיר כגון "משלט הסודנים" ( א, 109 - 110 ) , שיר קרב אימתני, קפוץ שפתיים, מטוהר במכוון מכל הגזמה פתטית ( "סודני גבה-קומה עובר אל המתים", "סודנים אפלים רובצים על האָבניים, / שלנו נלקחו לעורף, / לקבורה" ) ומזהיר שלא לייחס איזושהי משמעות מגביהה לקטל המתואר ; שיר שבו הדובר צמוד לרשמי ליל הקרב עד "שחר מתקרב גונו כגון האפר", ומערב עברית פיוטית תקנית בלשון צבאית טכנית ( "מונ"רים מלווים מקהלת מרגמות" ) . אכן, לעתים לא רחוקות דיבר גורי הצעיר בשני קולות . ג בשירים שנכתבו בשנות החמישים האחרונות ובשנות השישים, וכונסו בקבצים שושנת רוחות ו תנועה למגע, חלה תמורה בולטת בשירת גורי ; תמורה שנתנה אותותיה בלשון, במצלול ובתמטיקה של השירים ויוחסה להתמודדות הבלתי נוחה של המשורר עם המציאות הישראלית התרבותית בכללה, כפי שעוצבה בשנים שלאחר התפוגגות השיכרון של שנות העצמאות הראשונות, ובעיקר עם השירה הישראלית החדשה, שביטאה מציאות זו שלאחר מיצ...  אל הספר