12 , ד ן מ י ר ו ן זלזל בפרהסיה, היה נוכח במקום ובוודאי נפגע עד עמקי נשמתו, זימן אותו לשיחה וניסה להפיס את דעתו . עם זאת לא חזר בו מעיקרי הערכתו השלילית . בשיחה גלויה וכמעט חביבה הסביר לבן שיחו הפגוע כי אמר מה שאמר לא משום שהמסה הביקורתית שהלה כתב נפלה ברמתה מדברי הביקורת המתפרסמים במיטב כתבי העת ; אדרבה, היא אולי אף עלתה ברמתה על הממוצע . אבל דווקא משום כך התבלט בה חסרונה העקרוני, דהיינו : המבקר, ככל קודמיו, לא זיהה איזה עיקר או סימן יסוד המוטבעים בתשתית יצירתו של המספר, והם המקנים לה את חיותה וייחודה . הדברים חדרו עמוק אל "מתחת לעורו" של המבקר, שניסה בכנות לרדת לסוף דעתו של בן שיחו . הוא הציע כמה השגות והבחנות, שהלה דחה מעליו בבוז גלוי — כגון הבחנות בין תוכן לצורה . בעקבות ההבחנות הללו, ששגרת המחשבה הביקורתית והבינוניות האינטלקטואלית ניכרו מתוכן, נואש המספר לגמרי מבן שיחו, ובחביבות שנמהל בה גם קוצר רוח הוא הציע לו להניח לכל העניין ולשוכחו . אלא שהמבקר, אחוז בקסם המְענה של האתגר שהציב לו הסופר, לא היה מוכן להרפות . הוא יזם שיחה נוספת אתו, שבה, לאחר אימוץ מחשבה רב, העלה דימוי שעמו הסכי...
אל הספר