לא נשכח נצא לרקוד 195 מכנים "צברית", ורואים בזה הישג גדול משום מה . גם האחים הגדולים שלה נולדו שם, מן הסתם, וההורים שלה, ואפילו הסבא והסבתא שבשום פנים ואופן לא הסכימו לברוח ונספו באדמת הקודש שלהם עם כל היתר . שכבתי במיטה והתפתלתי מכאבים . הרגשתי כאילו סכינים ננעצות לי בבטן והייתי מוכרח להשתחרר . בדרך כלל אני ממש אוהב להפליץ . אני אוהב את הרגע שבו אתה מכין את קליע הגזים אצלך בבטן, מחשב נפחים, מרים את הישבן מעט כדי לתת לו מקום, מתאמץ טיפונת, ואז מטיס אותו לדרכו כשאתה צריך להפעיל שיקול דעת זהיר כדי להחליט באיזו מידה לשחרר את השריר הטבעתי שלך, כדי שעוצמת הרעש תתאים לזמן ולמקום . אני אוהב להתענג על תחושת ההקלה שאחרי, על הרגע שבו שאתה מסניף את הארומה האישית שאתה ורק אתה יכול להתענג עליה . אבל באותו רגע לא יכולתי ליהנות משום דבר . זה היה מצב מסוכן, כי הייתי במיטה עם ליה . אז ניסיתי להתאפק ככל שיכולתי, עד שהייתי בטוח שהיא ישנה חזק, ואז התחלתי לשחרר לאט לאט, אחד אחד . הריח זעזע אותי . ברגעים בודדים יותר הוא היה מסב לי עונג, כמובן, אבל לא כשליה באותו חדר . ידעתי שזה ממש לא לעניין, אבל זה היה גדו...
אל הספר