לא נשכח נצא לרקוד 129 אחד מהם, צעיר בשם פארס, רצה להיות טייס בחברת התעופה הלאומית . דיברתי איתו בזמן שעישנתי, אך הדרך לעישון לא היתה פשוטה ; הדלת למרפסת היתה שבורה וההאוסמייסטר התמהמה בתיקונה, כך שכדי לעשן היה צריך לטפס מבעד לחלון, להניח את הרגל על הרדיאטור הקר שצינתו היא רק קליפה - מעטפת המעלימה את חומו המיועד לחודשי החורף המושלגים - ורק אז לדלג החוצה . מכיוון שברחתי מן הספרות, הרגשתי כאילו הקיץ של ברלין חתום גם הוא במפלה . אפילו באמצע אוגוסט עננים כבדים הגיעו ממקורם הלא ידוע והשליכו גשם עבה, שלא היה טרופי אלא מהביל ושלוליתי . שנאתי את ימי הגשם, אך שנאה זו לא נבעה מדרישה מסוימת ממזג האוויר, אלא מסיבות ארציות . היות שלא יכולתי לכתוב במעונות, מצאתי לי בית קפה קטן . פתרון זה לא עבד בימי הגשם, שבהם המקומיים לא ישבו כהרגלם מסביב לבריכה שנותרה עדות אחרונה לתעלה שיובשה, אלא בפנים . בימים אלו, גם אם מצאתי מקום לשבת, הרעש היה בלתי נסבל . בזמנים היבשים יכולתי לחזור מבית הקפה למלכיאורשטראסה אחרי שכתבתי, דרך הריסות הכנסייה שהופצצה כשהסובייטים כבשו את ברלין, ולא שופצה מכיוון שעמדה בחיץ בין מזרח למ...
אל הספר