יחיל צבן 252 נשאה סלי רשת מהוהים ובידה השנייה החזיקה מקל הליכה שצבעו מתקלף ותיק צד נושן שרצועתו נכרכה סביב זרועה . היא התקשתה לעמוד, לא כל שכן ללכת, אבל בסופר, תופסת את העגלה כמו הליכון, הייתה ניעורה לחיים . חיוניות הייתה נזרקת באיבריה, מבטה היה מצטלל, והיא הייתה שוכחת מהשיגרון, מהסחרחורות ומהזיכרונות . כל פרי, כל ירק, כל קופסת שימורים וכל חבילת פתיתים הזדהרו אליה . אזמרגד התפוח, שוהם השזיף, ענברי הצימוקים, פניני הפתיתים, מטילי הכסף של הסרדינים בהקו באור הניאון הצונן . לרגע קל עמדה מוקסמת אל מול רסיסי הצבעים והצורות, אל מול ממלכת הספירים המרצדת, אבל במשנהו התעשתה . היא ידעה שכל פרי וכל ירק, כל שקית אטריות וכל כרע עוף אינם אלא מקסם שווא, אשליות חומריות ובדיות מוצקות שמתפקעות כבועות סבון . זיוום ונוגהם, עסיסיותם ושפעתם הם צעיף מלמלה ססגוני שמכסה על קלסתרו של רעב עתיק, שאינו חדל לכרסם בקורבנותיו . היא הייתה מתקדמת בנחישות אל דוכני הפירות והירקות ומורה לי "ניילונים", ומיד טמנה מחציתם לשימוש בבית, באחד מסלי הרשת הישנים שהביאה . אחר כך הצביעה על ערמת הכרוביות ואני הייתי מרכין בפניה ראש אחר ר...
אל הספר