זמרי, תבני, עמרי, יורם ויהוא - מלחמת אחים ויציבות שלטונית

שהוא הורג את כל שאר בני משפחת המלוכה . בעשא מולך ואחרי מותו עוברת המלכות לאלה בנו, שמולך על ישראל שנתיים בלבד . כעבור שנתיים למלכות אלה בן בעשא, מורד נגדו אחד מפקידי השלטון שלו ‑ זמרי, שהיה כנראה סגן שר התחבורה ( "שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב" ) . כדרכם של מהפכנים, גם זמרי רוצח את כל קרוביו של המלך הקודם : "וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ" . אך מלכותו של זמרי אינה מתקיימת . מרחץ הדמים הזה מועיל ללא יותר משבוע ימים . העם, שלא מעוניין במלכותו של זמרי, ממליך עליו את עמרי, שר הצבא . וכך שוב ממלכת ישראל מפוצלת בין שני מלכים הטוענים לכתר ‑ זמרי ועמרי . וכיוון ש"אי ‑ אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד" ( בבלי חולין ס ע"ב ) , המלחמה ביניהם הופכת לבלתי נמנעת . עמרי, שר הצבא, עולה על העיר תרצה, שם מולך זמרי רק שבוע, עם צבא ממלכת ישראל הסר למרותו . כשזמרי מבין שכלתה עליו הרעה, "וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת בֵּית מֶלֶךְ בָּאֵשׁ וַיָּמֹת" . התאבדותו של זמרי סמלית ביותר . מעגלי הפגיעה העצמית, שמאפיינים כל כך מלחמות...  אל הספר
ידיעות אחרונות