מציע כי ייכנסו לעיר, יעבירו בה את הלילה, ובבוקר ימשיכו לדרכם . האיש דוחה את ההצעה על הסף, ומחליט להמשיך ללכת עד העיר גבעה, שבנחלת שבט בנימין, מצפון לירושלים . נימוקו של האיש להתעקשותו להמשיך עד גבעה ולא ללון ביבוס הוא "לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה" . האיש מניח כי הסכנה אורבת לו בקרב הכנענים היבוסים, אך מתברר כי האסון עתיד להגיע דווקא מקרב אחיו הישראלים . כמו בסיפור הידוע על כיפה אדומה, שאִמה מזהירה אותה לבל תדבר עם זרים ביער אך בסוף נפגעת דווקא בביתה של סבתא, כך גם האיש הלוי חושש בטעות מהסכנה שבחוץ ולא מהאויב שבבית פנימה . הם מגיעים לעיר גבעה בבנימין, במחשבה שכאן, בקרב בני עמם, יתקבלו בזרועות פתוחות . אך בהגיעם הם נוחלים אכזבה כואבת : "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסִֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן" . בסופו של דבר אוסף אותם לביתו איש זקן אחד מתושבי גבעה . הזקן אינו מקומי, גם הוא במקור מהר אפרים, וייתכן שזו הסיבה לכך שהוא פורס את חסותו על הזוג מהר אפרים שנקלע לעירו . הניכור של אנשי גבעה כלפי האורח מלמד עד כמה רופפת ומעורערת היתה ה...
אל הספר