"אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" ( במדבר לב, ה ) . אפשר רק לנסות לדמיין מה חש משה רבנו לשמע הבקשה הזו . הוא, שכבר יודע שלא יזכה להגשים את חלום חייו, לחצות את הירדן ולהיכנס לארץ, מקבל כעת בקשה לא להיכנס לארץ מאלו שדווקא זכאים לכרטיס כניסה כזה . תגובתו הזועמת היתה קשורה ודאי לתחושה או למחשבה שהוא היה שמח להתחלף איתם, ולתהייה איך אפשר למאוס בארץ חמדה ולבקש להישאר ממזרח לירדן . ואף על פי כן, לא זו הביקורת המרכזית של משה על השבטים . הוא מותח ביקורת רק על הניכור המשתמע כלפי שאר העם ועל ההשתמטות מהאחווה כלפי מי שעומדים להילחם בקרוב מלחמה קשה בעמי כנען . משה מציב את האחווה כתנאי לבקשתם של השבטים, והם מקבלים את הביקורת ומתחייבים להשתתף במלחמה יחד עם אחיהם : "לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ" ( שם, יח ) . התורה מלמדת כי הערך של "עם ישראל" קודם וחשוב מהערך של "ארץ ישראל" . משה מוכן להכיל ולקבל את בחירתם לא לשבת בארץ, אך בשום אופן לא את רצונם להשתמט משותפות בכלל ישראל . שניים וחצי השבטים עומדים בהתחייבותם . הם נחלצים חושים, נלחמים עם שאר העם, ובתום המלחמ...
אל הספר