אני לא זוכר כיצד ניסו המחנכת והיועצת להרגיע את החרדה שלי באותו יום, אך הימים חלפו והמלחמה שחששתי ממנה לא פרצה . הדמיונות שהפליגו רחוק ‑ לקרבות גרילה ברחובות ירושלים בין דתיים לחילונים או בין ימנים לשמאלנים ‑ לא התממשו, תודה לאל . בבתי הספר ובתנועות הנוער הקדישו את התקופה שלאחר הרצח לחיזוק האחווה, האהבה, השלום והרעות בתוכנו . קיימנו מפגשי שיח וסמינרים משותפים על בסיס קבוע, קמו אין ‑ ספור מיזמי חיבור בין קבוצות בחברה הישראלית, ואת הטקס ביום הזיכרון לרצח ראש הממשלה מקיים עד היום התיכון הדתי שלמדתי בו בשיתוף התיכון החילוני שמעבר לכביש . החברה הישראלית המשיכה להתקיים ולהתקדם . על אף הטראומה והכאב, לא פרצה מלחמת אחים . מאז ועד היום אנחנו ממשיכים לדבר בצער על הפילוג והפירוד, הקרע והשסע, ונביאי הזעם שבתוכנו שבים ומזהירים לא פעם ממלחמת האחים שעומדת אחר כותלנו . יכול להיות שזו אזהרת שווא, ויכול להיות שבזכות האזהרות אנחנו ניצלים מהתהום הזו שוב ושוב . עיון בדברי ימי ישראל מלמד את העובדה המצערת שהבעיות הללו אינן תופעה חדשה, ומלחמות אחים הן למעשה חלק מהדי ‑ אן ‑ איי של עם ישראל . התנ"ך מלא מלחמות בי...
אל הספר