לייצג בשורות טובות . אקרט והיטלר הפכו אותו למותג המפורסם בהיסטוריה, והעניקו לו משמעות הפוכה לחלוטין . במהלך המפגשים הממושכים ביניהם, אקרט היה זה שמביא תובנות אידיאולוגיות, ואילו היטלר היה יוצר מהן טקסטים קליטים ואחר כך מתַרגל את העברתם להמונים מול הראי . הם היו עובדים על תנועות הידיים הנכונות ועל הבעות הפנים שיחוללו את האפקט המתאים . לאחר כל הופעה ציבורית הם היו מנתחים את תגובות הקהל ‑ לאילו תנועות הגיבו ההמונים, מתי נשמעו קריאות עידוד, אילו הנפות ידיים הציתו מחיאות כפיים . אקרט הפך את היטלר לתועמלן ‑ על, שימשיך וישכלל את השיטות של המנטור גם לאחר שיכבוש את הנהגת גרמניה . הרעיון היה לשלב שפת גוף שמלהיבה את ההמון עם פאנץ' מתאים ועם טקסטים שיספקו למאזיניו את מה שכל פסיכולוג מתחיל מכיר : תחושת שייכות . הרגשה שמולם עומד מנהיג שעוזר להם להיות חלק מהקבוצה הנכונה . לימים יכתוב היטלר בספרו "מיין קאמפף" : "השימוש הנכון בתעמולה הוא אומנות" . אחרי שיעלה לשלטון ירשה לעצמו קצת יותר כנות . "עצרת המונים", אמר, "נועדה לעצור את תהליך החשיבה" . וכשאקרט הבין שהליהוק החדש של המפלגה הוא אכן "המשיח" לו חיכה,...
אל הספר