המכשפים הקדמונים נעו תמיד באזור האפור שבין האמת לבין השקר . בין ידע אמיתי על צמחי מרפא ועל האנטומיה של גוף האדם, לבין שרלטנות ויכולת מופלאה להשתמש בפייק ניוז . זהו עולם שאין בו עדיין כתב, ואמצעי התקשורת העיקרי הוא הדיבור . עד כמה שזה יישמע מוזר, דווקא התקשורת הזו, המדיה העתיקה בהיסטוריה, אפשרה לעשות את מה שעושות היום הרשתות החברתיות בעידן המודרני של טכנולוגיות המידע ‑ לטרגט . כאשר השמאן נדרש להוכיח את כוחו הפלאי כדי לרפא את אחד מבני השבט, הוא הטמין על עצמו חרקים, נוצות או איברי חיות, ובעזרת זריזות ידיים "שלף" אותם מגופו של החולה . לפעמים המכשפים היו מסתירים בפיהם קוצים או אבנים, ובעורמה "מוציאים" אותם בטקס קולני מגוף החולה . אחר כך היו מסבירים למשפחת החולה שהאלים הרעים החדירו לגוף יקירם גופים זרים שגרמו למחלתו, ושרק להם יש את יכולת הריפוי . הטריקים היו מגוונים והותאמו לקהל הרלוונטי . היו שהניעו את יריעות האוהל בו התבצע הפולחן באמצעות חוטים סמויים, היו שהשמיעו קולות מפחידים, אבל העיקרון היה אחד : הפייק ניוז היו מתפשטים מפה לאוזן בין חברי השבט המבוהלים ומבצרים את מעמדו האלוהי של השמאן . ...
אל הספר