מ ק ו מ ה ש ל ה ה כ ר ה ב ש ו ת פ ו ת ה א נ ו ש י ת ב מ ר ח ב ה פ ס י כ ו א נ ל י ט י 195 מעצמיותו העמוקה . את קו הגבול החד והנוקב הזה על איש הטיפול לכבד תמיד . את סימון קו הגבול הזה אפשר לראות בתשובתה של אורנג' לשאלה שנוגעת למסרים אתיים שיכולים לעבור למטופלים : מה עם המטופל, הם שואלים, שתמיד דאג לאחרים על חשבון התפתחות העצמי שלו ? האם אני אמור לומר למטופל כזה שימשיך לשים את הזולת לפניו ? לא, כמובן שלא, יאמר לוינס . התביעה האתית מופנית רק כלפיי . המוכנות שלי, הכנסת האורחים שלי, הדאגה שלי כלפי המטופל ( האלמנה, היתום והזר ) הן המשנות את המצב . המטופל הזה, צעד אחר צעד, יפסיק להיות האדם שלא שמו אותו ראשון מעולם . מה שהוא או היא יעשו עם השינוי הזה 30 לא תלוי בי . מה שתלוי בי הוא עמדתי כלפי פניו הערומים של הרֵע הסובל . אמירה ברורה זו מבהירה כי על איש הטיפול להתייצב תמיד למען המטופל ולהתמקם למען יקום ויעלה מה שטמון בו . אך לצד הבהרה חשובה זו מועלית כאן הטענה שאין איש הטיפול יכול להישאר אדיש, מנותק או מחוץ לשאלת המטופל או המטופלת על אודות מיקומם בנוגע לשאלת הטוב, מפני שזוהי שאלה שנוגעת עמוקות ...
אל הספר