האדם כישות סגורה — פרויד, פסיכואנליזה קלאסית וסולידריות

106 כ ו ח ה ה מ ר פ א ש ל ה ס ו ל י ד ר י ו ת 4 אין היא יצירה חדשה ; ההפך הוא הנכון, היא כידועאולם המגלומניה עצמה מניפסטציה מוגדלת וברורה של מצב שהיה קיים עוד קודם . דבר זה גורם לנו לראות בנרקיסיזם הנסוג מן הקתקסיס האובייקטלי נרקיסיזם משני, והוא 5 מכסה על הנרקיסיזם הראשוני שהוסתר על ידי השפעות שונות . הבנות אלה הניחו את הבסיס לתפיסה סוליפסיסטית של האדם מן הראשית ובמידה מסוימת עד הסוף, משום שתאורטיזציה כזו אינה מותירה מקום לפרצה אמיתית במעגל הסגור שהיא מציבה . היצור האנושי, לדברי פרויד, נותר מופרד, ופנייתו אל העולם היא אילוץ לא רצוני והתרחשות ביולוגית גרידא : האינדיבידואל נושא עימו לאמיתו של דבר קיום כפול : אחד נועד לשרת את מטרותיו שלו, והאחר להיות חוליה בשרשרת, תפקיד שהוא משרת כנגד רצונו 6 או לכל הפחות באופן בלתי רצוני . גם כשפרויד מכיר בהיות האדם חלק משרשרת, אין זו אפוא הכרה בשותפות העמוקה של האדם עם הסובב אותו . האדם נקלע לשם בעל כורחו, ולולא היה כך, היה קיומו האינדיבידואלי מכוון כל כולו לשרת את מטרותיו שלו ותו לא . פרויד מוסיף ומתאר גם מהלך שמביא את תפקידו של האדם בעולם למקום מכניסט...  אל הספר