פרק ראשון: האדם כישות פתוחה

22 כ ו ח ה ה מ ר פ א ש ל ה ס ו ל י ד ר י ו ת אופיין האטומי של המונדות מציב שאלה באשר לתהליכי ההשתנות שלהן, שכן דבר אינו יכול להשפיע עליהן מבחוץ . על מנת להמחיש את טענתו בדבר 5 אם כך, המונדותסגירותן האינהרנטית כינה אותן לייבניץ "יחידות ללא חלונות" . אינן ניתנות לחלוקה בשל טבען האטומי, הן אינן ניזונות ממקורות חיצוניים והן אינן משתנות בשל כוחות חיצוניים . כל מה שנחוץ להן כלול בהן, והן משפיעות בעצמן על המתרחש בתוכן . הן ישויות בעלות שלמות פנימית המספקות לעצמן 6 את כל צורכיהן . בעזרת תיאור זה, שאינו מותיר מקום לספק בדבר סגירותן של היחידות המונדיות, אפשר להבין את תפיסתו של לייבניץ על היצור האנושי שהוא אחת המונדות . מעמדו המונדי של האדם מציב אותו לא רק כיחידה הסגורה לעצמה, כלומר יחידה בדידה, אלא גם כישות מבודדת מן היסוד . מן הניתוח האטימולוגי שניתח ג'ון קוטינגהם את שורשיה של המילה היוונית "מונס" עולה כי יש לה שתי משמעויות : כשם תואר פירושה "בודד" ( solitary ) וכשם עצם "יחידה" 7 ( a unit ) . תפיסה זו של הישות האנושית כיחידה בדידה הסגורה לעצמה, "חסרת חלונות" כדבריו של לייבניץ, או שאינה נתונה לה...  אל הספר