681׀ "הויית החכמה וגידולה" הרחיבו בתקנותיהם את מסגרת המצוות והאיסורים של התורה והרבו לפתח אותן לפרטי פרטים, הבינו כי אדם רגיל מן היישוב אינו יכול לדעת או לזכור את רוב הפרטים האלה, אפילו את אלו שדין העובר עליהן הוא מוות, וודאי מלקות . היה אם כן מחד גיסא חשש שיש שוגגים רבים, ומאידך גיסא, שלא ניתן לוודא שהנאשם מזיד . לפיכך, כבר בתקופות קדומות לזמן התנָאים, לצד החלטת חכמי ישראל שהקב"ה מזהיר בתורה תמיד לפני שהוא מחייב להעניש, הוסיפו את הצורך בהתראת העבריין לפני ענישת מיתה או מלקות בבית הדין של ישראל, כדי לוודא שהוא מזיד . כך צומצמה בהרבה אפשרות הענישה במלקות והמתה בבית הדין של מטה, כי התראה, ועוד באופן ובנוסח שדרשו החכמים, הייתה סיטואציה נדירה . במשך הזמן התרבו העבריינים שניצלו את הלקונות שנוצרו במערכת בתי הדין ועברו עבירות חמורות מבלי לתת על כך את הדין . התנָאים הבינו את הבעייתיות החדשה שנוצרה, ולפיכך קבעו דרך ענישה נוספת למקרים אלה . דרכו של הקב"ה להזהיר ה ה ל כ ה ה ת נ א י ת ב מ ד ר ש התנָאים הם שהשתמשו במדרש ההלכה שלהם בתקנות הקדומות כדי לפרש על- פיהן פסוקים מהמקרא . כך מובא בספרי דברים...
אל הספר