פרק שלישי : ל"ג בעומר במקורות היהדות ׀ 59 הכוונה הייתה "יום שמחת" . קוסמן מביא גם את דעת חיד"א, שלפיה השמחה של האר"י הייתה על כך שרשב"י ניצל ממוות יחד עם עוד כמה תלמידים כאשר שאר תלמידי ר' עקיבא מתו, או שאז החל ללמד ר' עקיבא את תורתו לתלמידיו . קוסמן גם קובע בצדק כי ל"ג בעומר כְּיום שמחה אינו מוזכר בתלמוד ובגאונים . הוא מוסיף כי יום זה מוזכר לראשונה כיום שמחה בשלהי המאה ה- ,13 אצל הרב מנחם המאירי ( יבמות סב ע"ב ) , בשמה של מסורת גאונית שאין לה מקור מוצק הידוע לנו, שלפיה הפסיקו תלמידי ר' עקיבא למות בל"ג בעומר, ולכן אין אומרים בו תחנון . קוסמן מוסיף עוד שני אירועים מעציבים שקרו בי"ח אייר — מות יהושע וביטול התוכנית לבניית המקדש בסוף ימיו של הקיסר יולינוס הכופר ( 331 - 363 ) . למעשה, לדבריו אין שום אירוע היסטורי חשוב שמצדיק את ההילולה במירון . כאמור, את השגיאה החמורה והדרמטית הזאת בהעתקה של הטקסט של ויטאל כבר זיהה הרב חיים יוסף דוד אזולאי ( חיד"א ) , אשר כתב כך : ומה שכתוב בברכי יוסף 4 בסימן זה [ תצ"ג ] דיש מי שכתב דפטירת רשב"י ע"ה זי"ע [ עליו השלום זכותו יגן עלינו ] בל"ג לעומר — כן כתב בפ...
אל הספר