8׀ "הויית החכמה וגידולה" נאמר למשה מסיני . קביעה מרחיקת לכת זו הובילה אותי לסקור את עמדות הוגי היהדות בשאלת מקורם של מדרשי האגדה ופלפולי מדרשי ההלכה של חז"ל . מי מהם קרא מדרש זה כפשוטו ומי חשב שזו מטפורה . בפרק השביעי אני דן בשאלה מה הוביל את התַּנאים ומהיכן למדו לקבוע את שני הכללים הבאים בעניין אזהרה והתראה של עבריינים : א ) אפשר להעניש אדם על עבירה שעבר במזיד או בשוגג רק אם הקב"ה עצמו הזהיר על כך בתורה ואף קבע את העונש . ב ) אפשר להעניש אדם על עבירה רק אם אדם כלשהו הִתרה בו, לפני ביצוע העבירה וסמוך לביצועה, כי הדבר אסור, שדינה מלקות או מיתה, ובעונש מוות חייב העבריין שיאמר כי הוא מסכים לקבל זאת על עצמו . הנחיה זו מקשה מאוד על הסיכוי להרשיע עבריינים . אני מנסה להסביר מדוע בכל זאת קבעו כלל זה וכיצד התגברו על הקושי . אני מבקש להודות להוצאת כרמל מבית ידיעות ספרים, למנהלה ישראל כרמל ולכל צוותו . תרצה יובל עשתה עבודת עריכה חכמה ויהודית שטרנברג עימדה ביד אמן, תודה לשתיהן . וכמובן תודה מיוחדת לרעייתי האהובה גולי ולמשפחתי הקרובה והמורחבת על העידוד המתמיד . ירושלים, חנוכה תשפ"ה
אל הספר