160 ים טרייבר המתכתי שהיה מתחמם מעט, כמו מנהרה לחה, והייתה מחמיצה את הכניסה ומצטרפת בתווים חרישיים שהסתרבלו זה בזה, לפעמים בלי שזכרה מה היצירה . המנצח גם הוא לא הבחין שאינה מנגנת באמת והיה ממשיך לסמן לה מקצבים בידיים שליטפו את האוויר . התווים שניגנה לא היו המנגינה המרכזית וגם לא מנגינת הבסים . הם היו תווים שממלאים את השתיקות, ותו לא . ובכל זאת, סבתהּ, שהייתה מאזינה אדוקה של נגינתה, זיהתה מייד את הצלילים שהפיקה . הגם שעבדה כקופאית מאז עלייתה ארצה, הייתה משכילה מאוד . תמיד אמרה לה שהיא מוציאה את האוויר מהמקום הלא נכון, והייתה נועצת אצבע ארוכה וחזקה בבטן של נכדתה : עמוק יותר, שם, הייתה אומרת, ככה הצליל יגיע עד לתקרת האולם . הנכדה הייתה משתעלת ומנפחת ומכווצת את הבטן, אבל את הסרעפת שלה היא לא מצאה . במרכז המוזיקה העירוני הקונצרט החגיגי מכולם היה קונצרט חג החנוכה . למעשה היה זה קונצרט חזרה לתחרות התזמורות הארצית שהתקיימה בכפר סבא . התזמורת העירונית קיבלה תרומה של חליפות שחורות, שמעליהן זהרו ביופיין עניבות עם הדפס כלי הנגינה של התזמורת . רק כלי הנשיפה הגדול שלה לא נכלל, כי לא נחשב כלי ייעודי ...
אל הספר