128 ים טרייבר אחרי כמה זמן הכניסו אותנו לחדר קטן וחשוך שהייתה בו במה נמוכה עם שטיח שמערכת התופים עמדה עליו . התיישבתי בקצה החדר והזמנתי לי כוס יין כדי שיהיה לי במה להתעסק . סובבתי את היין בתוך הכוס, נתתי לו לנשום . ההופעה התחילה . הנגנים נכנסו והתיישבו כל אחד מאחורי כלי הנגינה שלו . חשבתי שבטוח שגידי רואה אותי, היינו מעט אנשים בקהל . הידיים שלי רעדו . הזמנתי עוד כוס כדי שאצליח להשתחרר קצת, להיראות אגבית, ככה רציתי להיראות : אגבית . לא הצלחתי להקשיב למוזיקה . הזמנתי כוס שלישית, אפילו שהמחיר היה גבוה מאוד . חשבתי מה אגיד לו כשישאל אותי אם התקבלתי הפעם לַכּנס, אם אסביר לו על הפוסטרים או שפשוט אומר לו שכן, הרצאתי שם, באולם הגדול . תהיתי אם נלך לשתות משהו אחרי, אולי הוא יציע לי להצטרף אליהם להאנג של הנגנים, ואשמיע להם קצת איך אני מכירה את השירים בעל פה, ואולי אחרי אמשיך איתו לשם, לקווינס, ונסתובב בשלג שנושר לאט-לאט כמו שמיכה אוורירית . בסוף, לפני הקטע האחרון, נופפתי לו, אבל הוא לא ראה אותי . אורות הבמה סנוורו אותו כנראה . כשהם סיימו וקדו קידה, צעקתי בראבו והו יס . אני לא רגילה לשתות הרבה . ...
אל הספר