94 ים טרייבר הפסקתי, אבל אף פעם לא הצלחתי להיפטר מההרגל הזה של האצבעות . " האוטובוס הצטמרר מרטט המנוע . הבטן שלו קרקרה והוא הרגיש בחילה של נסיעות . הוא חיפש מסביב אם יש חלון לפתוח . "אתה ניגנת פעם על איזשהו כלי ? " "גם על חלילית . " "לא ניגנתי על חלילית . ניגנתי על חליל," אמרה והרימה את הידיים, הניחה אותן באוויר מעל הכתף הימנית, מיקמה כל אצבע על גבי הנקב המדומיין ולחשה, "חליל צד . " היא כיווצה את השפתיים . עיניה נעצמו מכורח ההרגל של ההתגייסות לקראת הנגינה . היא שאפה מהאף ומילאה את החזה באוויר והוא התרומם ואז התרוקן בנשיפה ארוכה . הוא הרגיש את האוויר החם שיצא מהפה שלה מבעד למעיל הניילון שלו, והתרחק ממנה צעד אחורה, נצמד לחלון הגדול שלא היה אפשר לפתוח אותו . היא פקחה עיניים ונתלתה שוב בידית הגבוהה הצהובה . "שמתי לב שיש לך חוש קצב לא רע . " "האמת שבכלל לא שמתי לב שאני מזיז את האצבעות . " "אפילו ניסיתי לנחש איזה שיר שמעת כשהסתכלתי על המקצב של האצבעות שלך . " מערכת הכרוז הייתה מקולקלת והקריאה בכל כמה רגעים את אותו השם סוויט פיינטד ליידי 95 של תחנה מקו אחר . "אתה כוסס את הציפורניים שלך, נכון ...
אל הספר