פרק עשירי : העיקרון הארבעה-עשר הסמוי במשנת הרמב"ם | 317 ש"הכל צפוי והרשות נתונה" . בפירושו למשנה זו הסביר הרמב"ם בקיצור את ההבדלים בין ההשגחה לבין יסוד הבחירה : 13 זה פירושם זה המאמר כולל עניינים גדולים מאד, ולא יהיו דברים כמו אלו אלא לרבי עקיבה . בקיצור, ובתנאי שהבנת מה שקדם בפרקים הקודמים . אמר : כל מה שבעולם ידוע אצלו יתעלה והוא משיגו, והוא אומרו : הכל צפוי . אחר כך אמר : ולא תחשוב שבהיותו יתעלה יודע הפעולות, יתחייב ההכרח, ושיהיה האדם כפוי על פעולה מן הפעולות . אין הדבר כן, אלא כל אדם בוחר במה שיעשהו, והוא אומרו : והרשות נתונה , רצונו לומר : רשות כל אדם נתונה לו, כמו שבארנו בפרק השמיני . ואומנם בפרק האחרון של "שמונה פרקים" האריך הרמב"ם בעניין היסוד המרכזי וההכרחי של הבחירה החופשית ובין היתר כתב כך : אבל אתה דע כי דבר מוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופית יון, כמו שאימתוהו טענות האמת, שמעשי האדם כולם מסורים אליו, אין כופה עליו בהם, ולא מושך לו מבחוץ בשום פנים, שיטהו אל מעלה או פחיתות ; אלא אם כן תהיה הכנה מזגית בלבד, כמו שבארנו, שיקל בגללה דבר או יקשה, אבל שיחוייב או ימנע – אין בשום פנים . ...
אל הספר