216 | על כנפי נשרים מנהגים – לעיתים תוך הבעת כיוון והעדפה ( מבלי לבטל את המנהגים האחרים ) ולעיתים מבלי 3 להכריע ביניהם כלל וכלל . דוגמה נאה למצב דברים זה מופיעה בהלכות תפילה ונשיאת כפים ז : יא – יג : בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו [ = ברכות התורה ] ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות . ושִבּחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר, וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח, ואחר כך מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע . יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע, ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות – הכל לפי המנהג . הקריטריון שנקבע בידי הרמב"ם לתקפוּתו של מנהג הוא אי-התנגשות חזיתית עם העקרונות ההלכתיים המקובלים . לדוגמה, הרמב"ם נשאל פעם : "מה אומר אדוננו בדבר ספר תורה, כאשר יחתמנו המפטיר : היחזירנו להיכל ואחר...
אל הספר