פרק רביעי : יחסו של הרמב"ם לכללי הפסיקה | 211 36 . משנה, תמורה ג, א . . . רבי אליעזר אומר : ולד שלמים לא יקרב שלמים, וחכמים אומרים : יקרב . אמר רבי שמעון : לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב, ועל מה נחלקו ? על הולד, שרבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב . . . פיהמ"ש ( מהדו"ק ) : . . . ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' אליעזר . פיהמ"ש ( מהדו"ב ) : . . . והלכה כר' שמעון . וכחכמים . הלכות תמורה ד : א : כיצד דין ולדות הקדשים ? ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר, וכן ולד התודה ולד תמורה הרי אלו יקרבו כתודה אלא שאינן טעונין לחם שאין מביאין לחם אלא עם התודה עצמה, שנאמר "על זבח התודה" – עליו ולא על ולדה ולא על תמורתה כמו שביארנו . במה דברים אמורים ? בולדות עצמן אבל ולדי ולדות אינן קריבין, שמתוך מעשיו ניכר שהוא משהה אותן לגדל מהן עדרים עדרים ולפיכך קונסין אותו ולא יקריבם . שיטת הרמב"ם במהדו"ק של פיהמ"ש – שלא כר' שמעון – מובנת היטב מאחר שדעת ר' שמעון היא דעת יחיד מול תנא קמא . אולם בסוגיית הבבלי במסכת תמורה יח ע"א נחלקו רבה ור' יהושע בן לוי בהבנת ש...
אל הספר