156 || חתימה : המרחב האליפטי כדרך חיים איך הוא מנהל את חייו בתוך כל המורכבויות הללו ? נדמה שהוא מעולם לא יצר לעצמו רשימה מסודרת של חוקים נוקשים וכללים ברורים . הוא "זורם", כמו שרגילים לומר כיום . יש לו קווי מִתאר וגבולות גזרה, אבל בתוכם – הדברים משתנים . הוא גם מפספס וטועה, וחוזר ומתקן . פעם הוא היה כתום קיצוני, או נתיבות שלום שמאלי ברור, היום הוא קצת מאוזן יותר . גם הגיל עושה את שלו . את האיזונים שלו הוא מעצב מתוך התבוננות ב"דמות דיוקנו של אביו" – בית ההורים, תוך התחשבות בהבדלים המתבקשים מפער הדורות ומהבדלי העדות והמנהגים בין ביתו לבית הוריו ולבית הורי זוגתו . הוא מעצב אותם בעזרת החברה שבתוכה הוא חי : קהילת בית הכנסת, ההורים של הילדים האחרים בבתי הספר, השכונה, מקום העבודה וחבריו הותיקים מן הישיבה והצבא שאותם הוא עדיין פוגש לפעמים – אולי במילואים, אולי בשבת בוגרים . מרכיב חשוב מאוד בעיצוב האיזונים שלו בא גם מן הדור הבא, הילדים שחוזרים מן הישיבה והאולפנא, המכינה והמדרשה, ומביאים עימהם רעיונות, כיוונים ומגמות חדשים . חלק מהם הוא ידחה בשתי ידיים ( לאומן, בראש השנה ? מה חסר לך פה, בישיבה, ...
אל הספר