תודעת התחייה

59 המקף והאליפסה || עטרה ליושנה . במובן הזה, תופס הרב קוק את המהלך של תחיית עם ישראל בארצו בעת החדשה כהתעוררות כוחות שהיו רדומים במשך שנות הגלות . לפי התפיסה הזאת, אין לראות את ההתעוררות הציונית במאה התשע-עשרה כהמשך ישיר של עליות הבודדים והקבוצות בימי הביניים וראשית העת החדשה . הבודדים והקבוצות עלו לארץ כדי לחיות בה חיי קדושה ולמות ולהיקבר בה, ואילו את הרעיון של פתרון כולל לעם ישראל על ידי הקמת ישות מדינית עצמאית בארץ ישראל – רעיון שהוא חידוש מודרני – הם כלל לא העלו בדעתם . עם זאת, אין לנעוץ את ראשיתו בתנועה הציונית ההרצליאנית או בעליית הביל"ויים, אלא ב"מבשרי הציונות" ובהם תלמידי הבעל שם טוב, תלמידי הגר"א ותלמידי החתם סופר . ההנחות הרעיוניות של התנועה הזאת הונחו כבר על ידי חכמים כהרב אלקלעי 121 שהיו בוודאי מן ה"ישן", משלומי אמוני ישראל, ורעיונותיהם והרב קלישר החדשים לא נבעו מהשפעה זרה וחיצונית אלא מיישום של עקרונות מסורתיים 122 בנסיבות העיתים המשתנות . כוחה הגדול של תודעת התחייה, כפי שהיא מובלטת מאוד בתורתו של הראי"ה קוק ובית מדרשו, הוא בכך שהיא מיטיבה לחבר ישן עם חדש . היא מצדיקה את ה...  אל הספר