49 המקף והאליפסה || מאוס, אם שותים אותו בהפרזה, כסובאי היין שהנביאים נלחמים בהם, באשר הוא מביא לשכרות, ליצנות ופריקת עול . הוא יכול להיות מותר, אם שותים ממנו במידה כדי ללוות את הסעודה או בלשון חכמים : "לשרות אכילה שבמעיו", הוא יכול להיות אהוב, אם שותים אותו במסגרת סעודת מצווה או שמחת פורים, והוא יכול להיות ממש חלק ממצווה, ככוס של ברכה ששותים בקידוש, בברכת המזון, באירוסין ובנישואין ובברית מילה . במבט מעגלי, יין מוערך לפי מידת קרבתו או ריחוקו ממרכז המעגל, מהעולם של הקודש . היין לא נתפס כדבר בעל ערך עצמי . לעומת זאת, בעולם האליפטי היין שייך למוקד האחר, המוקד של חיי העולם . בעולם זה, עולם של חולין ושדה, יש ליין ערך עצמי . הוא זכה לברכה מיוחדת, נבדלת מכל הפירות : בורא פרי הגפן . הגפן והיין הם שבחה של ארץ ישראל, יעקב אבינו מברך את יהודה בברכת "חכלילי עינים מיין" . היין הוא סמל לחוכמה ולתורה, "יינה של תורה" . אדם אליפטי, שמייחס ערך לעולם השדה, יכול להתמחות בייצור יין, או אפילו בשתיית יין, לא לשם שכרות אלא לשם תענוג . הוא יודע לזהות יין איכותי, מפתח טעם ייחודי ליין ואף מחזיק בביתו, אם הוא יכול...
אל הספר