— 73 — איני זוכר דבר מקשר שהיה כנראה כה משמעותי עד שתועד בתמונה ( סדרת תמונות ) ? מי שתל את הטפט הצהבהב ( איך אני יודע שהוא צהבהב ? ) לידי, במוחי . שתי קונוונציות מחשבתיות ( לפחות ) מהדהדות כאן . האחת, שדברים שחשובים לנו יישארו בזיכרון ( ולצידה קונוונציה משלימה – שדברים שנחוו בעוצמה רבה מדי לא יוכלו להיזכר ) . קונוונציה אחרת היא שהאופן שדברים נראים כלפי חוץ משקף משהו עמוק ומהותי ב“פנים“ ( ושוב, קונוונציה משלימה – שאין קשר בין הביטוי החיצוני או הגופני למהות הפנימית ) . ייתכן ששאלת הזיכרון עולה בעוצמה מכיוון שלא ברור לי על מה אני מסתכל בתמונה זאת, מכיוון שאיני זוכר את התמונה או את הקשר ביני ובין האובייקטים שבה . לכוד בחיפושים במקום בהתבוננות במה שעומד מולי ( כמה זה קשה להתבונן ולוותר על החיפוש, ובכל זאת, האם איני מחפש משהו בכל ההתבוננויות האלה ובכתיבה עליהן ? ) . מול תמונה זאת אני עומד בפני אין ( זיכרון ) , ודווקא משום שהתמונה מעלה תחושה כה חזקה של קשר והתחברות, ה“אין-זיכרון“ בולט עוד יותר . האם מה שאיננו הוא הזיכרון ( מדוע הזיכרון נשכח, אבד, נאלם ונעלם ) , או אולי מעולם לא היה שם ( ? ) ...
אל הספר