— 52 — לי את היום הזה . ידעתי שאם אצא להפסקות, ילדים חזקים יכולים להציק לי . אבל גם כשנשארתי בכיתה קרו דברים לא נעימים . יפית מנדל ואורית כץ אמרו שאני שמן ומסריח ושאין לי חברים, ושבגלל זה אני נשאר בכיתה ולא יוצא בהפסקות לחצר . אבא אמר לי להרביץ אפילו לבנות אם הן מציקות לי, אבל המחנכת נילי אמרה שלבנים אסור להרביץ לבנות אפילו אם הן מציקות . היא אמרה לי לדבר איתן ולהגיד שזה לא נעים לי . אמא דיברה עם המחנכת, והיא לימדה אותי גם לעשות סימן כשמשהו לא נעים לי ( אפילו שלא חשבתי שזה יעזור ) . עשיתי את הסימן הזה ואמרתי שזה לא נעים לי, ויפית ואורית צחקו עליי ואמרו שאני פחדן . לא ידעתי מה לעשות . אני חושב כמו אבא – שזה בסדר להרביץ לבנות אם הן מציקות לי, אבל גם לבנות אני מפחד להרביץ . אבא אמר שלא אפחד, שלא אחשוב כל כך הרבה . הוא סיפר לי שכשהוא היה ילד הציקו לו בקיבוץ והוא התגבר, אבל זה רק הפחיד אותי עוד יותר כי ידעתי שאני לא יכול להתגבר כמוהו . גם פחדתי שנגור בקיבוץ, ואז אצטרך לישון בבית רק של ילדים, בלי הורים, ושאצטרך ללכת יחף בחוץ, ושיהיה ריח מסריח של פרות . אבא אולי שכח שבנות מעליבות . אני גבוה ו...
אל הספר