מירי כהן-אחדות 80 שונים ואפילו — כפי שצוין בגאווה על כריכת הגרסה העברית — נבחר למועדון הספר הפמיניסטי של אמה ווטסון ) . הוא גם, לכאורה, רומן קלאסי — במהלכו הגיבורה ומושא אהבתה נפגשים, שוכבים, מתאהבים, עוברים לגור יחד, מתחתנים ומביאים לעולם ילד . סיפור עתיק כימי הפטריארכיה עצמה, וגם צפוי כמוה . הקשר בין רומנטיקה לפטריארכיה כמובן אינו חדש ( "למה לא קנית לי פרחים אף פעם ? " שאלתי פעם את בן הזוג . "רומנטיקה היא הבניה פטריארכלית מסוכנת", הוא ענה בלי להרים את העיניים מהדף ) , ולא כל שכן ספרות רומנטית . בספר "קוראות רומנטיקה : נשים, פטריארכיה וספרות פופולרית", שחוגג עוד מעט ארבעים שנים על מדף ביקורת התרבות הפמיניסטית של הגל השני, ביקשה ג'ניס רדווי להראות יחס מורכב בין הרומנים הרומנטיים למוסכמות הפטריארכליות שהם מכוננים — נכון שהגבר תמיד חזק, שהאישה תלויה בו ( כלכלית, חברתית ורגשית ) , שעולמה סובב סביב החיפוש אחר בעל, ומרגע שמצאה אותו — חייה מסודרים . אבל לקריאה שלהם, טענה רדווי, יש מטרה, היא משרתת צורך עמוק של הקוראות ; בהזדהות עם הגיבורות הן מוצאות פורקן רגשי, והיא עוזרת להן להתגבר על האכזבו...
אל הספר