מה זה אם לא אהבה 47 מרכיבה פאזלים על השטיח ואוספת מחוגים . כל אורח חיי מכוון לבורגנות חמימה, ועדיין, על התואר "רדיקלית" קשה לי לוותר, המילה "מתונה" מעבירה בי צמרמורות של עלבון וזעם . למה ? מה כל כך מושך ברדיקליות ? שאלת הרדיקליות כמטרה נחשקת, כעניין של זהות עצמית ( וציבורית ) עלתה בי כשקראתי לאחרונה ריאיון של שרון שפורר עם ח"כ מרב מיכאלי, שתי אושיות של פמיניזם מקומי . הריאיון היה מעניין, אבל לא היה אפשר להתעלם מאיזו רוח של עוינות ששרתה עליו . אחד המגיבים כתב — "שתי נשים [ . . . ] רבות מי יותר פמיניסטית . " ולמרבה הצער הוא אולי צודק . במונחים בלשניים זה נקרא "אתגור" : לומר ( באופן ישיר או משתמע ) שמי שמולך אינה מבצעת את תפקידה כהלכה . מיכאלי ושפורר מאתגרות ללא הרף זו את זו בריאיון, והתפקיד החברתי שעליו הן מתווכחות הוא תפקיד הפמיניסטית . נדמה שהריאיון כולו נסוב סביב איזו תחרות סמויה : מי פמיניסטית נאמנה יותר, נכונה יותר, רדיקלית יותר . הריאיון הזה ריתק אותי כל כך שכתבתי עליו מאמר אקדמי-בלשני, ואז עוד אחד . אבל תוך כדי העבודה עליהם הבנתי שמה שרציתי באמת לשאול לא יכול היה להיכנס למאמר, וּו...
אל הספר