אם נהיה 87 שמה לב ומראה, שוב ושוב . יש בור כל כך עמוק למלא, ואני כמעט מאמינה כשאני אומרת להם שטוב לב ירפא . אם נהיה 85 ארוחות ערב של כולנו יחד בבית של ההורים, חגים יחד, גנים יחד, ציורי גירים על המדרכות . סבבים והסלמות שאחריהם החיים חזרו, בכל פעם מהוססים יותר . ועכשיו… כמה אנשים טובים נלקחו מאיתנו והאובדן שלהם מהדהד מקירות האין-בית . ושדות של חוסר ודאות עד מעבר לאופק . בעוד שבועיים עוזבים את המלון . בית זמני לשנתיים או לשלוש . הגוף מתגעגע לספה וסלון . ולבישול אורז וקציצות ולשולחן שיושבים סביבו רק אנחנו . והריאות מתגעגעות לאוויר, החמצן בים המלח בקיץ כבד כל כך . והבית בבארי עומד שלם ושקט . עטר מאור 86 סיכום לעת ספר מביא עוד תהיות . מה אני מבקשת לנו, לכולנו . על מזל אי אפשר לסמוך . אני מאחלת לנו כוונות טובות . ומייחלת שיהיו סביבנו כוונות טובות . אז תהיה גם עסקה מלאה ויוחזרו אלינו כולם . אז נוכל קצת להניח לדריכות . אז נוכל להתחיל לראות קדימה . במשך חודשים אני חוזרת ואומרת לילדים — שימו לב למחוות הקטנות שמסביבכם, אחרי הרוע שפגשנו — רק טוב לב ירפא . שמה לב לחיוך, שמה לב שהילדים למדו להחזיק את...
אל הספר