אם נהיה 63 עם פשטות מופלאה וקישוטים עדינים שתלויים על העצים ונעים ברוח — ראה את הכוונה הכנה בעיניהם . לנווה יש המוני שאלות על כל נושאי היקום . טל תמיד שם כדי לחקור יחד, בסבלנות אין קץ . ליולה לפעמים לא פשוט הרעש של העולם, טל תמיד יחשוב מחוץ לקופסה כדי להתאים את העולם ליולה, וגם כדי לעזור לה לעשות צעד אמיץ כלפי העולם . והרביעייה הזו היתה שלמה ומושלמת . וחייבת לחזור ולהיות כזו . עדי, נווה ויולה חזרו מהשבי . מהשבי, בעזה, שם היו בידי חמאס . זה עדיין בלתי נתפס . טל עדיין שם . והוא חייב לחזור הביתה . הוא עולם ומלואו . הוא משענת למשפחתו, הוא עטר מאור 64 בן להוריו שמחכים כל כך לחבק אותו, הוא אח לאחיו ולאחותו, שמחכים לו בלי אוויר . יולה ונווה שואלים עליו ללא הפסקה . עדי חרדה לו . היא והילדים יודעים בדיוק מה התחושה שם . מכירים את האימה, חוסר הוודאות, ואת הארעיות שבהישרדות . טל צריך להיות איתם בבית . שם מקומו . להירדם לשנת צהריים לא מתוכננת על הספה, כמו שהיה תמיד . לספר סיפור ליולה . לבנות מבנים בלתי אפשריים עם נווה . לחיות עם עדי . פשוט לחיות . להיות . כאן .
אל הספר