עטר מאור 52 אנחנו סבים וסבתות כאובים אנחנו בנים ובנות, נכדים ונכדות עם געגוע ואבל בעיניים, חיבוקים ללא מילים, דמעות ברגעים אקראיים, תקווה פתאומית, ייאוש תהומי, זיכרונות שצפים, מלפני, משם, מהעתיד שחשבנו שיהיה לנו . ולא ברור מה בדיוק מחזיק ולא ברור מה בכלל יהיה וידוע רק הכאן ועכשיו . ועכשיו כל כך הרבה מאיתנו כבר לא איתנו . ועכשיו כל כך הרבה מאיתנו עדיין לא איתנו . ועכשיו הפלאפון רק על % 30 . אלך להטעין . רק ליתר ביטחון .
אל הספר