116 שבע הנסיכות הסיפור היפה מכולם, וכך נשמע הסיפור : היה פעם עלם צעיר שהיה חכם כשלמה ויפה תואר כיוסף במצרים . בבעלותו של אותו בחור היה מחוץ לחומות העיר גן כה מקסים עד כי ניתן היה לחשוב כי גן עדן ירד עלי אדמות . אף שליט, לא היה בבעלותו אי פעם יהלום שכזה . היו שם מְשׂוּכוֹת ורדים, גפנים מודלות ועצי פרי מכל הסוגים, כרי דשא קטיפתיים שנחצו על ידי פלגי מים ובריכות רוגעות ושיקפו במימיהן הצלולים ברושים צעירים שעל ענפיהם ישבו תורים נוצצים כמו אבני ברקת . בשום מקום אחר לא היו כל כך הרבה ציפורים, ובשום מקום לא שוררו הן במתיקות כה רבה . כנפיהן הנהדרות היו מעוררות קנאה . אם צמחו קוצים בגן זה היה זה רק כתריס בפני עין רעה . אך גן שמימי זה היה מוקף מכל צדדיו בחומה גבוהה – סגולה כנגד עין הרע וגנבים המבקשים לפרוץ לתוכו . כלום יש לתמוה על כך שגן זה היה לבעליו מקור לעונג ולגאווה רבה ? בכל פעם שהתפנה מעיסוקיו היה יוצא אל מחוץ לחומות העיר ובא לבלות בגנו, לגזום את העצים, לשתול שיחי יסמין, נרקיסים וסיגליות ולשוטט בשביליו, ובכל פעם היה לבו מתמלא מחדש בעונג . באחד הימים, סמוך לצהרי היום, כאשר ביקש העלם הצעיר לפ...
אל הספר