100 שבע הנסיכות חֵ'יר כי יאכלו וישתו תחילה מן המזון והמים שבצקלונו של חֵ'יר, ולא יגעו במה שיש בצקלונו שלו . כך נהגו עד אשר הגיעו במסעם לגבול המדבר שההביל מחום השמש . המדבר להט ככבשן שבו נמס הברזל ומתרכך כשעווה, מקום שאפילו רוח הצפון הקרה הופכת לרוח קדים נושבת אש . שני הנודדים נאלצו לחצות את השאול הנוראה הזו, אך רק שֵׁיר ידע כמה זמן תארך החצייה ובאיזה מקום בדרכם יכולים הם למצוא באר . מה עשה הנבל ? בטרם יחלו לחצות את המדבר, מילא הוא בסתר נאד נוסף במים, החביא אותו בצקלונו והעמיד פנים כי עתידים הם להגיע בקרוב לנווה המדבר הבא . יום אחר יום ולילה אחר לילה שתו השניים מנאד המים של חֵ'יר . אך כחלוף שבעה ימים התרוקנה החמת של חֵ'יר ועדיין לא נראו באופק לא באר ולא נווה מדבר ירוק . במקום זאת גילה חֵ'יר כי מלווהו לוגם מדי פעם מים מן הנאד המלא הנסתר שברשותו . המסכן נבהל . מאוחר מדי הבין כי שֵׁיר רימהו והוליך אותו שולל, אך על אף צימאונו הבוער בקרבו, לא אמר דבר, ובלע באומץ את רגשי הטינה, ההתמרמרות, המרירות והיגון שחלחלו בקרבו, חשק שפתיו והמשיך לקוות שבקרוב יגיעו לבאר . אבל עם כל צעד נוסף פחתה תקוותו וג...
אל הספר