31 המלך שעטה שחורים כמו אלף צלילים מתוקים . בינתיים, בעקבות הוראותיה, הכינו הבנות ארוחה . התענוגות שקידמו את פני באותה ארוחה היו מעבר לכל דמיון . הריחות לבדם ! . . . מושק, אלמוג, מי וורדים . ניחוחם היה תלוי כענן מעל הררי הצלחות שהוצגו על שולחנות הטורקיז, ומעל הגביעים המעוטרים באבני אודם – תאווה לעיניים וזאת עוד בטרם התיישבנו לסעודה עצמה . ואז הובאו לשולחן מנות מהבילות ומשקאות צוננים, מנות מענגות יותר מכל מה שהמציאו אי פעם כל אלופי הבישול . ולאחר שסעדנו ליבנו, אכלנו לשובע ושתינו לרוויה, הגיע תורם של הנגנים . חלילים, נבלים וכינורות החלו להשמיע את צליליהם . האחו התעורר לחיים . ריקודים ושירה החלו . . . אהה, אושר אבוד ! דומה עלי שאני רואה אותם בעיני רוחי ניצבים חיים לפני . כמה קלילים, כמה קורנים היו הם ! רגע כופפו ראשיהן לאדמה, רקדו בזריזות על כפות ידיהן והניפו רגליהן באוויר כמו היו אלה כנפיים, רגע חגו על קצות אצבעותיהן ונרות מוארים על ראשיהן, עד כי דמו בעצמם לנרות גבוהים וקורנים . . . בסופו של דבר, עייפים וצמאים, חזרנו כולנו למנוחתנו ושוב סבבו בינינו גביעי היין המשכר . כלום זכרתי עדיין מי ...
אל הספר