פרק 4 אנטי-דיאלוגיות ודיאלוגיות בדפוסים של תיאוריות מנוגדות של פעולה תרבותית; הראשונה ככלי לדיכוי, והשנייה כאמצעי לשחרור; תיאוריית-הפעולה האנטי־דיאלוגית ואפיוניה: כיבוש, הפרד-ומשול, מניפולציה ופלישה תרבותית; תיאוריית-הפעולה הדיאלוגית ואפיוניה; שיתוף-פעולה, אחדות, ארגון וסינתזה תרבותית.

- 140 - פדגוגיה של מדוכאים הזה . איש מהם אינו תיאורטיקן או אידיאולוג של שליטה . אדרבא, הם תוצאות של מצב - השליטה, ההופכות ל גורמים של שליטה . זו אחת הבעיות החמורות ביותר, העומדות בפני המהפכה בהגיעה לשלטון . שלב זה דורש את מרב התבונה הפוליטית, ההחלטה והאומץ מצד המנהיגים, אשר זקוקים לכושר - שיפוט מספיק על - מנת שלא לגלוש לעמדות כיתתיות ובלתי - הגיוניות . מומחים מכל התחומים, בוגרי - אוניברסיטאות ושאינם בוגרי - 87 בידי תרבות השליטה, אשר אוניברסיטאות, הם כאלה ש"עוצבו מלמעלה" הפכה אותם ליצורים כפולי - נאמנות . ( אילו באו ממעמדות נמוכים יותר, לא היה החינוך הקלוקל הזה שונה, או אף היה גרוע יותר ) . אולם המומחים הללו חיוניים לארגונה מחדש של החברה החדשה . ומכיוון שרבים בקרבם – אף כי הם חוששים מפני החירות, ומסרבים לעסוק בפעולה הומנית – בסופו - של - דבר טועים יותר מכל דבר אחר, לא זו בלבד שניתן להחזירם למוטב על - ידי המהפכה, אף חובה לעשות זאת . חזרה זו למוטב דורשת מן המנהיגים המהפכניים, המתקדמים מעבר למה שקודם - לכן היה פעולה תרבותית דיאלוגית, לפתוח ב"מהפכת - תרבות" . בשלב זה, חורג השלטון המהפכני מת...  אל הספר