אחרית דבר: תקווה לשעה זו

אחרית דבר 140 שיר זה הקדישה רחל לגורדון, והוא השיב לה בשיר : לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ — עָלֹה תַעֲלִי אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ, אַל יֹאמַר : עֲלִי ! וְהָיָה כַּעֲלוֹתֵךְ יֵאוֹר לָךְ הַיּוֹם — וְהִנֵּה אַתְּאֵינֵךְ בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם . 2 כשגוברת החשכה הבדידות מורגשת ביתר שאת . רחל נטתה לקבל את גורל בדידותה, אך בכל זאת הושיטה ידה לגורדון, בחינת "אתה" שלה . גורדון נענה להזמנה לדו-שיח והושיט לעומתה יד אחות מנחמת : התמידי בדרכך . האור ישוב ויעלה . אז תגלי כי אינך לבדך במעלה הדרך . אני עימך . וכך עוד רבים תועים לצידך באפלה לאורך הנתיב . בעיתות ייאוש אנו זקוקים ליחד ולתקווה . היש תקווה לשעה זו ? כאשר לא רק הדמוקרטיה שלנו מאוימת, אלא עצם חיינו מצויים בסכנה, היש מקום לקוות לאידיאל החברתי של דמוקרטיה התאגדותית ? 2 מובא אצל צור ( עורך ) , את אינך בודדה במרום, עמ' 284 - 285 . תקווה לשעה זו 141 בשיאה של המלחמה הקרה, שפילגה את האנושות והעמידה אותה על סף הכיליון, נשא בובר את נאומו 'תקווה לשעה זו' : "עולם האדם מפולג היום, במידה שלא היה כמותה בשום זמן ועידן, לשני מחנות, שכל אחד מהם רואה את חברו כהתגלמות השקר,...  אל הספר