פרק שישי: אנושיות

פרק שישי 128 רחל מעלה בשירה את דמותו העצובה של משה, העומד על הר נבו, צופה אל הארץ המובטחת ושומע את דבר האל : "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה, הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר . וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה" ( דברים, לד, ד-ה ) . הארץ המובטחת של רחל היא ה"אתה" — "גַּן נָעוּל" : "שָׁמָּה — אֵין בָּא" . גם עבור בובר ה"אתה" הוא הארץ המובטחת . "אתה" זה מגלם את האנושיות, את הפוטנציאל האנושי לדו-שיח . ה"אתה" טומן בחובו את חזונו של בובר לאנושות כולה . לעיתים קרובות מוצג בובר כאוטופיסט, במקרה הטוב כבעל חזון נהדר אך בלתי-ישים ובמקרה הרע כשוגה באשליות מסוכנות . הגדרתו כאוטופיסט איננה מדויקת . יפתח גולדמן מבהיר, כי "בובר, בספרו נתיבות באוטופיה, הופך על פיו את מושג האוטופיה ומדגיש בו דווקא את יסוד ההגשמה הקונקרטית, המיידית, של 2 משהו מדמותה של חברת העתיד שאליה שואפים" . 2 יפתח גולדמן, הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה ( אור יהודה : דבר, 2008 ) , עמ' 305 . כדי להבהיר הבחנה זו מכנה גולדמן את הסוציאליזם של בובר "ניאו אוטופיסטי" ( ש...  אל הספר