פרק חמישי: יהדות

יהדות 119 כֹּה אֶעֱמֹד פֹּה לְפָנַיִךְ נִפְעֶמֶת אֲחוֹתִי, בְּחֵן קְדוּמִים, בִּשְׁחוֹר וְלַהַט אָזִין עֵינֵי תְכֶלְתִּי . 13 במיוחד הצטערה רחל על שנמנע ממנה להמשיך במו גופה את שלשלת הדורות היהודית, שהיא ראתה עצמה כבת לה . למרות עוצמת כמיהתה להולדה, ייחסה רחל חשיבות עליונה להורשה התרבותית : תִּקְרְאִי נָא בִּשְׁמִי לְבִתֵּךְ הַקְּטַנָּה, לְהַצִּיב לִי יָד . כֹּה עָגוּם — לַעֲבֹר לָעַד . שִׁירִי הַיָּתוֹם, זֶה נִגּוּן עַרְבִּי שֶׁנָּדַם — הִיא תַשְׁמִיעַ-תַּמְשִׁיךְ בְּבֹקֶר-יוֹם . זֶה חוּטִי שֶׁנִּתַּק יְשֻׁזַּר אֶל בִּתָּהּ, נֶכְדָּתָהּ — לַמֶּרְחָק . 14 13 שירת רחל, עמ' קל"ח - קל"ט . 14 שם, עמ' קי"ג ( 1929 ) . פרק חמישי 120 בשירה 'חַג' דימתה את חרוזיה לזרעים שהיא מטמינה "בְּמַעֲנִית הַלֵּב" של העם, אשר ילדי אחרים יחגגו את קציר יבולם : נִיבִים דּוֹבְרִים אֵלַי : זִרְעִינוּ בְּמַעֲנִית לֵבָב ; וְיוֹם יַגִּיעַ וְהָיִינוּ לְשִׁבֳּלֵי זָהָב . וְיֶלֶד רַךְ יָבוֹא אֵלַיִךְ פִּרְחֵי דָגָן לָבֹר, וְהֵלֶךְ דַּל בִּמְלִילוֹתַיִךְ רַעֲבוֹנוֹ יִשְׁבֹּר . 15 בשיר 'עֲקָרָה' הביעה רחל הזדהות מיוחדת ...  אל הספר