פרק שני: חברותא

פרק שני 50 סביבה חברתית המשמשת כר פורה ליחסי אני-אתה . אם היחס אני-אתה הוא האטום של רקמת הדמוקרטיה ההתאגדותית, המולקולה שלה היא החברותא — הרחבה של יחסי אני-אתה לקבוצה גדולה יותר, אך לא גדולה מדי, של יחידים . במאמר שמבקש להשיב על השאלה "איך תוכל לקום חברותא ? " מדגיש בובר : לא די ברגש כדי להגדיר, חברותא מהי . בני- אדם שמֶרי-נפשם על תנאים הקיימים הגיע עד לידי להיטות, ובלב כולם רגש עז של התקוממות על סדר-החברה הקיים, והם מתלכדים לאגודה מהפכנית, הרי אינם אלא מכנסים יחד את הלהט שבכולם, את רגשות המרי וההתקוממות שבכולם, אבל לחברותא עדיין לא נעשו בזה כל עיקר, אין זו אלא אגודה סתם . יכול שתיעשה ממנה חברותא, אבל בזה שכינסו את רגשותיהם של האישים המלוכדים עדיין לא קמה כל חברותא בין אישים אלה . 2 קבוצת מחאה עדיין אינה חברותא, כי היא לא בהכרח מכוונת ליחסי אני-אתה . אדרבה, חבריה יכולים 2 בובר, 'איך תוכל לקום חברותא' ( 1930 ) , נתיבות באוטופיה, עמ' 178 . חברותא 51 להשתמש איש ברעהו, איש לתכליתו הפרטית, מפני שהאינטרסים שלהם התלכדו ברגע מסוים . האחד לא יתעניין באחר מעבר לתפקידו במאבק המשותף . לאחר שישיגו ...  אל הספר